פסק-דין בתיק ה"פ 5429/06

בקשה בהמרצת פתיחה למתן סעד המצהיר על בטלותו של שטר משכון עליו חתמה המבקשת, לפיו שועבד בית מגורים שבבעלות משותפת של המבקשת ושל בעלה לטובת המשיב (להלן: "הנכס"); למתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיב לנקוט כל פעולה נגד זכויותיה של המבקשת בנכס; ולמתן צו המוחק את רישומה של הערת אזהרה שנרשמה, אם נרשמה, לטובת המשיב בלשכת רישום המקרקעין על זכויות המבקשת בנכס.

הרקע לבקשה

1.         למבקשת ולבעלה - מר יפתח אלישיב (להלן: "הבעל" או "יפתח") - בעלות משותפת בנכס נשוא הבקשה, בו הם מתגוררים. בחודש פברואר 2000 התגלו אצל המבקשת גרורות סרטניות ומאז ועד היום מתמודדת היא עם מחלת הסרטן.

2.         ביום 16.5.2001 חתמו המבקשת ובעלה על שטר משכון לפיו שעבדו את זכויותיהם בנכס לטובת המשיב, בשעבוד קבוע מדרגה ראשונה, ללא הגבלת סכום, וזאת להבטחת חובותיהם כלפיו (נספח טז' לתגובת המשיב לבקשה). ביום 14.6.2001 נרשם המשכון כדין ברשם המשכונות (נספח יז' לתגובת המשיב לבקשה).

3.         ביום 12.2.2006 פתח המשיב בהליכי מימוש משכון בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים. לנכס מונה כונס נכסים אשר החל לנקוט בהליכים לפינויו. ביום 30.11.2006 הוגשה הבקשה דנן, בה עותרת המבקשת לביטול שטר המשכון ולמניעת המשך נקיטת הליכים למימושו.

טענות המבקשת

4.         לטענת המבקשת, בסמוך להגשת הבקשה נדהמה היא לגלות כי הנכס שועבד על ידי בעלה לטובת המשיב להבטחת חובות אשר נוצרו בשלושה חשבונות בנק אשר נוהלו על ידי בעלה: חשבון משותף על שם שני בני הזוג; חשבון על שם יפתח וחשבון על שם חברת סוויס קוטג' (להלן: "החברה"), מבלי שהיתה למבקשת כל נגיעה לחשבונות אלו. לטענתה, בזמן מן הזמנים נתבקשה לחתום על שטר משכון המשעבד את זכויותיה בנכס, ועשתה כן לבקשת בעלה, מבלי שהיתה מודעת כי היא משעבדת את זכויותיה בנכס, ומבלי שהיתה מודעת לחובות כלשהם שלה או של בעלה לטובת המשיב.

5.         המבקשת טוענת, כי מעולם לא הוסבר לה על מה היא חותמת, לא הוסברה לה מהותו של שטר המשכון, כי בחתימתה היא משעבדת את הנכס ומוותרת על הזכות לדיור חלופי, וכן לא הוסברו לה מהותם של החובות נשוא השעבוד. עוד טוענת המבקשת, כי בעלה הוא שניהל מו"מ עם המשיב בגין החובות שנצברו בחשבונות הבנק, ללא ידיעתה וללא שיתוף עמה, ורק לאחרונה, משהחל המשיב לנקוט בהליכי מימוש המשכון, הסביר לה בעלה את המצב הקשה אליו נקלעו.

6.         טענות נוספות בפי המבקשת הן כדלקמן: שטר המשכון אינו מגלם את עקרון המסוימות ועקרון גמירות הדעת; שטר המשכון מהווה חוזה אחיד שיש בו תנאים מקפחים; המשיב הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו והחובות המוטלות עליו על פי חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות") לרבות הפרת איסור ההטעיה (סעיף 3 לחוק) והפרת האיסור על ניצול מצוקה של לקוח (סעיף 4 לחוק).

7.         על יסוד אלה עותרת המבקשת לסעדים שפורטו לעיל, בראש ובראשונה להצהיר על בטלותו של שטר המשכון.

תגובת המשיב לבקשה

8.         המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי יש לדחותה על הסף משני נימוקים עיקריים:

א.     הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ובהעדר ניקיון כפיים מצד המבקשת, משום שטענותיה בבקשה כאילו לא ידעה על המתרחש בחשבונות הבנק ולא הבינה ולא הוסברה לה משמעותו של השעבוד, אינן עולות בקנה אחד עם המסמכים עליהם חתמה. לתשובתו צירף המשיב מסמכים אלו ואחרים עליהם חתמה המבקשת במרוצת השנים, כגון: ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת המשיב; בקשה והסכמה להצטרף כבעלים ושותף נוסף לחשבון; כתב ערבות בלתי מוגבלת בסכום; הסכמי הלוואה; הסכמים להעמדת אשראים כנגד השעבוד וכו'. לטענת המשיב, המבקשת ידעה כי חתמה על מסמכי שעבוד אשר נועדו להבטחת אשראים שקיבלה ממנו, היא היתה שותפה מלאה ומעורבת בניהול חשבונות הבנק, והיתה מודעת להליכי הוצאה לפועל למימוש הנכס בהם החל הבנק לנקוט. משחתמה על המסמכים האמורים, היא מוחזקת כמי שקראה אותם, הבינה על מה היא חותמת והסכימה לתוכנם. כמו כן נטען, כי קודם לחתימה על השעבוד נשוא הבקשה היה הנכס משועבד לבנקים אחרים, אשר נפרעו באמצעות אשראים שניטלו על ידי המבקשת ובעלה בחשבון המשותף.

ב.      הבקשה הוגשה בשיהוי רב. למבקשת נמסרה אזהרה בדבר פתיחת תיק הוצאה לפועל למימוש הנכס עוד ביום 16.3.2006. ביום 16.5.2006 התקיימה פגישה במשרד ב"כ המשיב, בנוכחות המבקשת ובעלה, ומהצהרותיה בפגישה זו עולה כי המבקשת היתה מודעת באופן מפורש לשעבוד הרשום על הנכס לטובת המשיב ועל הליכי המימוש בהם נקט הבנק. בפגישה זו הגיעו המבקשת ובעלה למסקנה, כי מימוש הנכס הינו צעד בלתי נמנע והסכימו למכר באמצעות הליכי מימוש. מאז ועד להגשת בקשה זו (ביום 30.11.2006) לא טענה המבקשת כל טענה ביחס לחתימתה על מסמכי השעבוד, והבקשה הוגשה ארבעה ימים בלבד לפני המועד שנקבע לפינוי הנכס. עיתוי הגשת הבקשה מלמד, לשיטת המשיב, כי מטרתה האמיתית של הבקשה היא עיכוב הליכי מימוש השעבוד בהוצאה לפועל שלא כדין, תוך פגיעה בזכויות המשיב למימוש זכותו הקניינית לפירעון החוב כלפיו.

9.         המשיב מפנה גם לעובדה כי בעלה של המבקשת, שהיה נוכח במעמד החתימה על שטר המשכון, נמנע מלהגיש תצהיר לתמיכה בטענות המבקשת בבקשה, על אף האינטרס המובהק שלו לתמוך בגרסתה.

ב"כ המשיב הוסיף וטען, כי הטענה שלמבקשת לא היתה נגיעה בחשבונות אינה רלבנטית משום שהשעבוד נועד להבטחת חובות והתחייבויות המבקשת ובעלה, ביחד ולחוד, ואין כל מחלוקת כי בעלה של המבקשת נטל אשראים מהבנק. מכל מקום, כיוון שהמבקשת אינה חולקת בבקשתה על עצם קיומו של החוב למשיב, ובעלה של המבקשת לא טוען דבר בדבר תוקפו של השעבוד, קמה למשיב הזכות לפעול למימוש הזכויות בנכס.

דיון

10.       הסוגיה העיקרית העומדת על הפרק נוגעת להתנהלות המשיב במעמד חתימת המבקשת על שטר המשכון, ולשאלת טיבם ומידת פירוטם של הנתונים שהובאו לידיעת המבקשת, אם בכלל, עובר לחתימה. כיוון שהמבקשת מבקשת להשיג על תוקפו של שטר המשכון עליו חתמה, עליה הנטל להראות שלא ידעה ולא הבינה על מה חתמה. כפי שנראה להלן, התשתית הראייתית עליה נסמכת גרסתה של המבקשת רעועה ביותר, וכוללת, למעשה, את גרסתה שלה בלבד.

לתמיכה בבקשתה צירפה המבקשת תצהיר בנוסח זהה לבקשה, ונטענות בו טענות כלליות. בחקירתה הנגדית חזרה המבקשת על טענתה העיקרית, כי לא ידעה ולא הבינה על מה חתמה, בעיקר משום שבאותה תקופה התגלתה אצלה מחלת הסרטן והיא עברה תקופה קשה של בדיקות, ניתוחים ומאבק יום-יומי על חייה (פר' עמ'       3, ש' 1-7; עמ' 4, ש' 10). המבקשת העידה, כי ידעה על קיומם של חשבונות הבנק אך לא היתה מעורה בהתנהלותם (שם, עמ' 5, ש' 9-12). לשאלה מדוע חתמה אם לא הבינה על מה חתמה השיבה: "חתמתי מתוך שקראו לי לבנק, חתמתי, הייתי שתי דקות בבנק, או חמש דקות, חתמתי והלכתי, ללא קבלת הסבר, על מה אני חותמת" (שם, עמ' 4, ש' 12-13).

            מעדותה של המבקשת לפניי התרשמתי, כי מדובר באישה משכילה ואינטליגנטית, אשר מסוגלת להבין מהותה של הלוואה, מהותו של שטר משכון ותוצאותיו. אף בהתחשב במצבה הרפואי, אינני מקבל את טענתה כי לא ידעה ולא הבינה על מה חתמה. בעניין זה ידועה ההלכה הפסוקה, כי "הנטל להוכחת טענת "לא נעשה דבר" הוא כבד מן הנטל הנדרש להוכחת טענות אחרות במשפטים אזרחיים. שכן 'בדרך-כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא' (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פדי יט(2) 113, 117...) על המעלים טענת אפסות לסתור חזקה זו, ולהוכיח את גירסתם בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה..." (ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ ' לופו, תק-על 2000(2) 1566 (2000)). אף ההיגיון מחייב שהחותם על מסמך כה מהותי ביחס לנכסיו, לא יעשה זאת בהיסח הדעת (השווה: ע"א 6645/00, 6783 ערד נ' אבן, פ"ד נו(5) 365 (2002)).